בית הכנסת הלבן והישיבה

ראשיתה של הקהילה היהודית בסייני היא בסוף המאה ה־18. המנזר הדומיניקני, אשר תרם לבניית בית הכנסת הראשון העשוי עץ בשנות ה־80 של המאה ה־19, הביא יהודים לסייני בתקווה להביא לתחייה כלכלית של העיר. היהודים קיבלו את הזכות להתיישב בשנת 1787. מאז התפתחה הקהילה במהירות. בתחילת המאה ה־19 היוו יהודים למעלה מ־50 אחוזים מהאוכלוסייה. בשנת 1939 הייתה מצויה סייני תחת כיבוש גרמני. באוקטובר 1939 אספו הגרמנים את כל היהודים והעבירו אותם אל שטח הפקר בין השטחים הכבושים לליטא. רוב תושבי סייני היהודים נהרגו על ידי הנאצים ביערות ליד העיירה לאַזדיי.

"בית הכנסת הלבן" בסייני נבנה מלבנים בשנת 1885 במקום בית הכנסת מעץ. ריהוט בית הכנסת המקורי נבזז על ידי הגרמנים ולא נותר ממנו דבר. במהלך הכיבוש שימש בניין בית הכנסת את הגרמנים כתחנת כיבוי אש.

כיום פועל בבית הכנסת מרכז "פוגרניצ'ה ["מעבר לגבול"] – מרכז לאמנויות, תרבויות ועמים" והוא משמש כמקום מפגש, כאולם קונצרטים, מופעי תיאטרון ותערוכות.

בניין הישיבה ממוקם מול "בית הכנסת הלבן". בית מדרש זה, שהיה מפורסם ברחבי ליטא, נוסד במחצית השנייה של המאה ה־19 על ידי תיאולוג ופילוסוף מצטיין, הרב

של סייני, משה יצחק אביגדור. בזכותה הפכה סייני לזמן קצר למרכז תנועת ההשכלה בליטא. בתחילת המאות ה־19 וה־20, בבניין הישיבה פעל חדר, ובקומה העליונה בית תפילה. נכון להיום הוא מאכלס את "קואופרטיב הג'אז של סייני", בהובלת תזמורת הכליזמר של תיאטרון סייני. במקום מתקיימים קונצרטים, מפגשים וסדנאות מוזיקה.